<h1>רבינו ירוחם ני"ז ח"ו</h1>
<h2>דף ו:</h2>
אסור להושיט אבר מן החי לבני נח משום ולפני עור לא תתן מכשול, ודוקא שאין יכול ליטלו בלא ישראל כגון דקאי בתרי עברי נהרא ולא יעבור לולי הישראל הנותנו לו אבל אם יכול ליטלו בלא הישראל מותר ליתנו לו פשוט בעבודה זרה.
<h2>דף ח.</h2>
גוי שעשה משתה לבנו, היהודים שאוכלים ושותים שם אפילו משלהם ושמש שלהם עומד עליהם כאלו אכלו מזבחי מתים. וכל ל' יום אחר המשתה בין שאמר לו שמזמנו מחמת משתה בין לא אמר לו אסור, מכאן ואילך אם אמר לו מחמת המשתה אסור עד י"ב חדש, ואם לא אמ' לו שרי. ומעיקרא כלומר קודם המשתה אסור מכי רמו שערי, פרש"י לעשות שכר כלומר מיום שהשליכו שעורין לעשו' שכר, ועוד פרש"י לזורען כדי לשים לפני חתן וכלה ביום החופה כי כן נוהגין לומר פרו ורבו כאלו כך פשוט בעבודה זרה.
<h2>דף טו.</h2>
מקום שנהגו למכור בהמה דקה לגוים מוכרין שלא למכור אין מוכרין ובכל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה עגלים וסייחי' גזירה משום שאלה או משום שכירות או משום נסיוני כי לפעמים מוכרה ע"ש סמוך לחשכה כלומר לשקיעת החמה ואמר לו בא ונסה אותה אם היא טובה ושומעת קולו והולכת ונמצא מחמר אחר בהמתו בשבת. ומותר למכרם על ידי סרסור כי אין לחוש לכל אלה כך פשוט בעבודה זרה. ופר"ת ומטעם זה בזמן זה מוכרי' להם בהמה גסה עגלים וסייחי' וחמורים שאין רגילים לשאלה ולשכירות ואינה מכרת בקולו. וי"א כי זה היה בימיהם שהיו רוב ישראל אבל בזמן הזה יש מעט יהודים ורובם גוים ואם לא ימכרוה יש הפסד וכן נר' מהירוש' [ה"ט].
ועוד פשוט והא דאמרינן אין מוכרין בהמה גסה בטמאה, או בטהורה ורוצה לקיימה, דאי לשחיטה מותר. ולפי זה פרשב"ם בשם רש"י הכל לפי הבהמה אם רובן לשחיטה או לקיומא כגון פרות לשחיטה ושוורים [לקיומא]. ויש אומרים כי הכל תלינן לשחיט' ובהמה גסה מיירי בטמאה, ועגלי' וסייחים ודאי לגדלן רוצה אותם. ורב האיי כתב כי הכל לפי האדם אם נראה לו שרוצה אותה לשחיטה. והרמב"ן כתב כי כשמוכרה לטבח מותר, ואם הוא אדם שאין ידוע תולין להקל, ולאריס דברי הכל לחרישה. וכן בירושלמי [שביעית פ"ה ה"ג].
<h2>דף טו:</h2>
אין מעמידין בהמה בפונדקאות הגוים זכרים אצל זכרים או זכרים אצל נקבות או בהפך שחשודין על הרביעה כך פשוט בעבודה זרה. וכתבו הפוסקי' והאידנא לא חשידי לרביעה ומשום הכי נהגו להתיחד. אין מוסרין בהמה לרועה שלהם ואין מתיחדין עמהם ואין מתלוין עמהם בדרך ואין מוסרין להם תינוק ללמדו ספר או אומנות פשוט בעבודה זרה. אין מוכרין להם זין וכלי זין ואין משחיזין להם כלי זין ולא שריין וכבלים וכיוצא בו. ואסור למכרן גם כן לישראל החשוד למכור לגוי או לליסטים ישראל.
ועוד פשוט וכשם שאמרנו שאסור למכור לגוי כך אסור למכור לישראל החשוד למכור לגוי.
<h2>דף טז.</h2>
ומוכרין להם תריסי' ואסור למכור להם עששיות של ברזל הנדי שיעשו ממנו כלי זין. ואם מגינים עלינו מותר למכור להם הכל.
ומוכרי' להם סוס ואין מוכרין להם דובים וכל דבר שיש בו נזק לרבים. ואין בוני' עמהם בסילקי וגרדום אצטבא ובימא, אבל בונין דימוסיאות ומרחצאות.
ועוד פשוט בעבודה זרה וחיה גסה הרי היא כבהמה גסה למכירה.
<h2>דף יט:</h2>
אין מוכרין להם במחובר לקרק' אבל מוכר הוא משיקוץ כך פשוט בעבודה זרה. י"א דוקא בארץ ישראל אבל בחוצה לארץ מותר. והרמב"ן כתב אפילו בחוצה לארץ. ועוד פשוט מוכר אילן ע"מ לקוץ וכן קמה וכן בהמה ע"מ לשחוט זו דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר אין מוכרין להם אלא קצוץ וכן קמה וכן בהמה שחוטה אבל לא ע"מ. רי"ף פסק כרבי מאיר, והרמב"ם כרבי יהודה, ורוב הפוסקין הסכימו כרי"ף דסתם מתני' כרבי מאיר. אבל בזמן הזה אין נפקותא לענין בהמ' כמו שכתבתי למעלה [ט"ו ע"א].
<h2>דף כ.</h2>
כתוב בתורה לא תחנם לא תתן להם חן לומר כמה נאה גוי זה, וכן לא תתן להם מתנת חנם כך פשוט. וכתוב בתוספת' [פ"ג ה"ה] ודוקא בגוי שאינו מכירו או עובר ממקום למקום אבל אם היה אוהבו או שכנו מותר שהוא (כמכירו) [כמוכרו]. וכן מותר לתת צדקה לגוי מפני דרכי שלום.
<h2>דף כא.</h2>
בארץ ישראל משכירין להם בתים, ובלבד שלא יעשה שכונה של שלשה בני אדם, אבל לא שדות. ובסוריא מוכרין בתי' ומשכירין שדות. ובחוצה לארץ מוכרין אלו ואלו. ואפי' במקום שאמרו להשכיר לא לבית דירה מפני שמכניס שם עבוד' זרה כמו שביארתי בח"ה כך פשוט בעבודה זרה.
<h2>דף כו.</h2>
יהודית אינה מילדת גויה בחנם מפני שמילדת בן לע"ז אבל בשכר שרי משום איבה ואם יכולה להשתמט אסור כגון בשבת שתאמר כתו' בתורתינו כי למשמרת שבת מחללין עליה אבל לשאינה משמרת לא או כיוצא בזה. ונכרי' מילדת ישראלית כשאחרות עומדות על גבה אבל לא בינה לבינה כך פשוט. ישראלית לא תניק בן הנכרית אפילו בשכ' שיכולה להשמט אם היא פנויה תאמר אני רוצה לינשא ואם נשואה איני רוצה להתנוול בפני בעלי. ונכרית לא תניק בן הישראלית משום שפיכות דמים אבל בביתה של ישראלית ואחרות עומדו' על גבה פירוש יוצאות ונכנסות מותר פירוש אבל בבית הגויה אסור, כי מותר לינק תינוק של ישראל מן הנכרית כמו שכתבתי [נ"א ח"א] בדין התינוקות כך פשוט.
הגוים ורועה בהמה דקה לא מעלין אותן מן הבור ולא מורידין ואפילו בשכר לפי שיכול להשמט ולומר יש לי לעשות דבר אחד. ומינין ומסורות ומשומדין ואפיקורוסים מורידין ולא מעלים. ומשומד אוכל נבלות להכעיס מין הוא. ואם היה מעלה בבור מגררה ואומ' אני עושה כדי שלא תרד בהמתי לשם, ואם היתה אבן על פי הבור (מכח הוי) [מכסהו] ויאמר אני רוצה להעביר עליו בהמותי ואם היה סולם בבור מסלק ואומר אני צרי' להוריד בני מהגג כך פשוט. וכתבו בתוס' דאע"ג דהחמירו על רועי בהמה דקה דלא מורידין ולא מעלין, אפ"ה משומד לשאר עבירות לתאבון מעלין. ומה שאמרנו שגוי' לא מעלי' ולא מורידין ואמרינן במקום אחר [מס' סופרים פט"ו ה"י] טוב שבגוי' הרוג, מפ' בירו' דקדושין בשעת מלחמה אבל שלא בשעת מלחמה לא מעלין ולא מורידין אפילו שעובדין ע"ז ועוברין על ז' מצות.
<h2>דף כו:</h2>
אסור למול הגוי שלא לשם גרות כך כתבו הגאונים בתשובה.
<h2>דף כח.</h2>
מתרפאין מהם רפוי ממון כלומ' בהמתו אבל לא רפוי נפשות כלומר גופו. וכל מכה של חלל אין מתרפאין מהן, וכן גב היד וגב הרגל. ואם אמר ליה סם פלוני יפה לו או רע לו מותר שסובר כמו ששאל ממני ישאל מאחרים ולא מרע אנפשיה. וספק חי ספק מת אין מתרפאי' מהן, ודאי מת מתרפאין ולחיי שעה לא חיישינן. וריבדא דכוסילתא מתרפאין מהן כך פשוט, ריבדא פירוש וינטושש והן כלי זכוכית שמשימין בבשר במקום מה מגוף האדם והן כמו כוסות והן מעלין נפח בבשר וחותכין שריטות דקות באותו נפח ויוצאה ליחה ולרפאת אותן שריטות מתרפאין מהן לפרש"י ורי"ף. אבל רבינו תם כתב שאין מתרפאין דלא מרע נפשיה כי יאמרו אין בו אומנות ובלאו הכי היה מת. ולפי זה יש בזה שלשה חלוקים א. חולה מסוכן אסו' לדברי הכל כי יכול לישמט ולומ' מסוכן היה ולא מרע נפשיה וכן ריבדא דכוסילתא לפר"ת ב. חולה שאין בו סכנה מותר דלא מרע נפשיה וכן ריבדא דכוסילתא לפרש"י ג. מומחה לרבים הכל מותר כמו שאכתוב. מומחה לרבים מתרפאין ממנו, וכן גוי מומחה להקיז דם כי סתם מקיזין מומחין הם, אבל מין אפילו מומחה אין מתרפאין ממנו. ולא ישא ויתן מן המיני' מפני שמזכיר בלחש שם עבודה זרה אבל על ידי סם מותר אם הוא מומחה כך פשוט. וכתבו התוספו' וגוי שאינו מין אם בא לרפאתו בלחש שמזכיר שם עבודה זרה אסור, אבל בסתם שאינו יודע אם מזכיר אם לאו מותר אפילו על ידי מין, וכן בירושלמי [ה"ב].
<h2>דף כט.</h2>
אין מסתפרין מגוי ברשות היחיד וברשות הרבים מותר, ואם רואה היהודי במראה מותר אפילו ברשות היחיד שסבור הגוי משום המראה שהוא אדם חשוב ומתירא כך פשוט. ועוד פשוט וגוי המסתפר מישראל כיון שהגיע לבלוריתו שלש אצבעות לכל רוח פורש. ואם אסור לראות במראה כתבתיו בדיני נשים [נכ"ג ח"א].
<h2>דף לא:</h2>
שכר של גוים, יש אומרים שאסור משום גלוי ובמקום שמכסין המים מותר, ויש אומרים משום חתנות וצריך הרחק מעט להכרא כגון להוציאו לפתח החנות של גוי ולשתותו ולא בתוך החנות. וכתבו התוספות ואפילו בבית הגוי מותר אם הוא אקראי בעלמא לא שקובע שתיה בבית הגוי, וכן באכסניא מי שלן בביתו של גוי הרי הוא כביתו של הישראל כיון שהוא פונדק ומותר לשתותו. ושכר של שעורים אם יש בו משום בישולי גוים כתבתיו בדין בישולי גוים.
משק' שעושין מדבש מותר לשתותו בביתו של ישראל, ובביתו של גוי אסור כגון שכר שכתבתי למעלה, וזהו דבש האומר במשנה [ל"ט ע"ב] שאומרים שאסור, כי דבש שאינו עשוי משקה מותר אפילו בישלו גוי כמו שתמצא בדין בישולי גוים.
<h2>דף לב.</h2>
חומץ שכר של גוים אסור משום דמערבין בו שמרי יין, ודוקא מהחנות אבל מהאוצר מותר מפני שמסריחו כך פשוט. משקה תותי' ודבש או יין תפוחים אפילו הם יקרים מהיין כשרואהו מוציאו מן האוצר כלומר מוציאו מהחבית מותר לקנותו מן הגוים ולא חיישינן שמא ערב בו יין מפני שהיין מקלקלו, אבל בחנות אסור, כך דקדקו הפסקנים מההיא שכתבתי מחומץ של שעורים.
<h2>דף מ:</h2>
ועוד פשוט יין תפוחים של גוים מהאוצר ומהספינה מותר ושל חנוני הנמכר בעטליזא אסור שמערב בו יין.
